החלטה בתיק ע"ע 19676-11-10

הנשיאה נילי ארד

1.   לפניי בקשתה של לשכת עורכי הדין בישראל (להלן גם: לשכת עורכי הדין או הלשכה) להצטרף כ"ידיד בית המשפט" Amicus Curiae)) לדיון ולפרוש בפני בית דין זה את עמדתה העקרונית בסוגיות המשפטיות מושא הערעור, נוכח חשיבותן הנורמטיבית והשלכותיהן (להלן גם: בקשת ההצטרפות).

2.   בקשת ההצטרפות הוגשה נוכח החלטתי מיום 16.6.2013 [ע"ע 19676-11-10 מדינת ישראל - הממונה על התשלום הגמלאות - רונית חיות] במסגרתה הוריתי, מתוקף סמכותי לפי סעיף 20 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, על קיום הדיון בערעור בהרכב מורחב של שבעה שופטי בית הדין הארצי ושני נציגי ציבור. זאת, לאור חשיבותן, קשיותן וחידושן של השאלות המשפטיות המתעוררות בערעור ואשר טרם נדונו עד כה. עיקרן של שאלות אלה סב על הפרשנות החוקתית לתחולת התיישנות זכות התביעה לקצבה בהוראות סעיפים 50 ו-48 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות או החוק), ושיקולי הממונה על הגמלאות ליישומן.

3.   אקדים אחרית לראשית ואומר כי בנסיבות המקרה הנדון, לאור השאלות המשפטיות המתעוררות בו, מתקיימים התנאים המצדיקים היענות לבקשת ההצטרפות של הלשכה לערעור כ"ידיד בית משפט" וכי על כן דין הבקשה להתקבל.

הרקע

4.   על השתלשלות העניינים בערעור, בהיבט העובדתי ובהיבט המשפטי, עמדתי בהרחבה בהחלטתי מיום 16.6.2013. אי לכך, אפרט להלן על תמצית הדברים בלבד.

5.   עניינו של הערעור בתביעה שהגישה המשיבה לתשלום גמלת שאירים לפי חוק הגמלאות. הממונה על הגמלאות (להלן גם: הממונה) דחה תביעתה מן הטעם שהוגשה באיחור, למעלה מארבע שנים לאחר מועד פטירתו של המנוח, בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 50 לחוק הגמלאות, ומשלא הוכח קיומן של נסיבות אשר לא היו בשליטתה של המשיבה ומנעו ממנה הגשת התביעה במועד.

6.    בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור מר מיכאל בר און ומר שמואל קליינר; ס"ע 3739-09) קיבל את עמדת המדינה בנוגע להתיישנות התביעה, תוך שקבע כי לאור הוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות חלה התיישנות מהותית על תביעת המשיבה לתשלום גמלת שאירים. עם זאת, הורה "להחזיר את העניין לממונה, אשר יקבע, על פי שיקול הדעת המסור לו, האם בנסיבות שנוצרו יש מקום להאריך את תקופת ההתיישנות, והאם לדעתו התקיים הסייג האמור בסעיף 50 לחוק".

7.    המדינה הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בכל הנוגע להוראתו להחזיר הנושא לבחינת הממונה. לטענת המדינה, נערך למשיבה שימוע ולאחריו הגיע הממונה למסקנה, כי לא התקיימה כל נסיבה המצדיקה הארכת מועד תקופת ההתיישנות. בנוסף חזרה המדינה על טענותיה לעניין תחולת ההתיישנות על תביעתה של המשיבה, נוכח האיחור הניכר בהגשתה.

8.    המשיבה בטיעוניה חזרה והטעימה כי בנסיבות המקרה נבצר ממנה להגיש תביעתה לממונה לגמלת שאירים, כל עוד לא הכריע בית המשפט לענייני משפחה בתביעתה להכיר בה כידועה בציבור ויורשת של המנוח ובאבהותו של המנוח על שניים מילדיה, שהתקבלה לאחר בדיקת רקמות שנערכה לילדים.

9.    במהלך הדיון בערעור עמד בית דין זה על הקושי הפרשני המתעורר מן החזקה "הכמעט מוחלטת" של התיישנות זכות התביעה, בהוראת הסיפא לסעיף 50 לחוק הגמלאות והשלכותיה. בסופו של יום, ולאחר שהתקבלו עמדות הצדדים בסוגיה זו ,הוריתי על הרחבת המותב, תוך שהתייחסתי בפירוט לשאלות שבירורן נדרש "במסגרת בחינה מחודשת של הפרשנות החוקתית" להוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות ויישומה.

      בהתאם, נעתרתי בהחלטה מיום 2.7.2013 לבקשת המדינה לדחיית מועד הדיון ולהארכת המועד להגשת עיקרי טיעון מטעמה.

בקשת ההצטרפות להליך כ"ידיד בית משפט " ( Amicus Curiae )

10. טעמיה של לשכת עורכי הדין בבקשתה להצטרף להליך כ"ידיד בית משפט" (להלן גם: בקשת ההצטרפות) הם בעיקרם אלה: הסוגיות מושא הערעור חורגות מדל"ת אמותיו של ההליך בהיותן "בעלות היבטים והשלכות כלל ציבוריים ומהותיים ביותר"; "הפגיעה האנושה האפשרית" בזכות הקנין ובזכות הגישה לערכאות שהן זכויות יסוד במשפטנו והשלכותיה על "התפיסה הנוגעת להחלת הוראות התיישנות, המקרינה על פרשנות הוראות ההתיישנות בחוקים השונים". זאת, אף בשים לב לפסיקתם של בית המשפט העליון ושל בית הדין הארצי לעבודה בסוגיות אלה, לרבות ההתערבות בשיקול דעת הרשות המוסמכת.

לטענת הלשכה  "הסוגיה העומדת על הפרק בענייננו, הינה סוגיה עקרונית ביותר, שיש בה כדי להשפיע על מכלול זכויותיו של ציבור רחב (לרבות פרקליטים ושאיריהם), ואף לחרוץ את גורלו, והיא כורכת בתוכה שאלות של פרשנות חוקתית בנוגע לזכויות יסוד". אי לכך, טענה כי צירופה לדיון יוכל לתרום לגיבוש ההלכה בעניין, ויועיל לבירור הנושא, להעמקת הדיון והבהרתו, בצורה טובה ונכונה. זאת על יסוד הצגת נקודת מבט רחבה, עקרונית וכוללנית שראוי שתהא בפני בית המשפט בשים לב למהות העניין הנדון, ככלל ובמיוחד "כאשר עניין לנו בדיון המתקיים בפני בית הדין הארצי".

הוסיפה הלשכה וטענה, כי "בתי המשפט כבר הכירו בכך לא אחת, והורו על צירופה של הלשכה כ'ידיד בית המשפט' להליכים בהם עמדו על הפרק סוגיות בעלות השלכות רוחב" וכי היא נמנית על הגופים הנחשבים בדרך-כלל ל"ידיד בית המשפט" ועונה על התנאים שנקבעו בנוגע להתאמתה לשמש כ"ידיד בית המשפט" בסוגיה הנדונה. הלשכה ציינה, כי בהצטרפותה אין כדי לגרום לנזק כלשהו למי מהצדדים להליך ולזכויותיהם הדיוניות, וכי המשיבה נתנה הסכמתה לבקשת ההצטרפות.

הלשכה הבהירה, כי צירופה לדיון "לא יביא להרחבת היריעה או לפתיחת חזית נוספת", שכן "תיטול חלק בדיון בסוגייה המשפטית העקרונית המתעוררת, אשר תידון בכל מקרה, ובסוגיה זו הצטרפותה להליך תביא אך ורק תועלת".

11. המשיבה הודיעה לבית דין זה, כי היא מסכימה לבקשתה של לשכת עורכי הדין להצטרף להליך כ"ידיד בית משפט".

12. עד למועד שנקצב להגשת עמדה, לא הגישה המדינה התייחסותה לבקשת ההצטרפות.